על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישנן היום בישראל כ-170,000 דירות ריקות. מדובר בהערכה בלבד על בסיס אומדנים נקודתיים ועל אף המספר הגבוה, הוא אפילו אינו כולל חנויות ריקות ונטושות, מבני תעשיה ועוד סוגים רבים של מבנים שלא נכנסים לבדיקה.
מבנים נטושים הם אתגר אורבני שכמעט כל עיר בעולם מתמודדת איתו, אך בניגוד למדינות רבות שכבר עשרות שנים מתמודדות בהצלחה (כזאת או אחרת) עם התופעה, בישראל אנחנו עדיין הרחק הרחק מאחור בכל הקשור להכרה בתופעה כבעיה והתמודדות איתה.
את הסיבות לכך שהנושא עדיין תקוע ולא באמת מטופל כנדרש ניתן לחלק לשתי סיבות עיקריות.
המגזר הציבורי (הממשלה והשלטון המקומי) עדיין לא מטפל במבנים הנטושים בישראל כיוון שלשם כך נדרשת התארגנות והקמת המנגנונים הניהוליים המתאימים, נדרשת חקיקה יעודית שתעודד בעלי נכסים להשמיש את הנכסים מצד אחד אך גם תתן את הכלים שיאפשרו לקנוס את בעלי הנכסים ולגרום להם לשאת באחריות להשלכות השליליות שנכסיהם מייצרים. יעבור עוד זמן עד שהממשלה והשלטון המקומי יבנו את מנגנוני העבודה, תהליכי הטיפול במבנים הנטושים, גיוס תקציבים ומשאבים אך זה עוד יגיע.
המגזר הפרטי (בעלי הנכסים) עדיין לא מטפל במבנים הנטושים בעיקר מסיבה אחת מרכזית – נכון להיום רוב הנכסים הנטושים, במידה והוכח כי אינם ראויים לשימוש, פטורים מתשלום ארנונה כמעט מלא ולעתים אף פטור מלא. כל עוד נמשך האבסורד הזה, מובן בהחלט שאין שום מניע לבעלי הנכסים להשקיע כסף ולשקם את הנכסים כיוון שאין עליהם שום מנוף לחץ. לקריאה נוספת על הפטור מארנונה לחצו כאן >> פטור מארנונה לבניין שנהרס או ניזוק.